למה אני טועה בבחירת בן/בת זוג תמיד?!

בחירת בן או בת זוג היא אחת ההכרעות המשמעותיות ביותר בחיי האדם. מנקודת מבט פסיכואנליטית – החל מ־זיגמונד פרויד ועד ממשיכי דרכו כמו מלאני קליין, דונלד ויניקוט ו־ז'אק לאקאן – בחירת בן/בת זוג אינה תוצר מקרי של משיכה מודעת בלבד, אלא תהליך עמוק המונע מכוחות לא־מודעים, מדפוסי התקשרות מוקדמים ומהיסטוריה רגשית ראשונית.

1. חזרתיות וכפיית החזרה

לפי פרויד, בני אדם נוטים לשחזר ביחסיהם הבוגרים תבניות רגשיות מוקדמות, בעיקר מן הקשר עם הדמויות ההוריות. מנגנון זה, המכונה “כפיית החזרה”, מוביל לעיתים לבחירה בבן/בת זוג המזכיר במודע או שלא במודע את ההורה המשמעותי – באופי, בטון הרגשי או בדינמיקה הבין־אישית.

כך למשל, אדם שגדל עם הורה ביקורתי עשוי להימשך שוב ושוב לבני זוג ביקורתיים. לא משום שהוא “אוהב ביקורת”, אלא משום שהנפש מבקשת לעבד מחדש חוויה מוקדמת – אולי הפעם מתוך תקווה לתיקון. הזוגיות הופכת לזירה שבה מתרחשת דרמה פנימית ישנה.

2. יחסי אובייקט והפנמות מוקדמות

תיאוריות יחסי האובייקט, ובעיקר עבודתה של מלאני קליין, מדגישות כי אנו מפנימים ייצוגים של “אובייקטים” (דמויות משמעותיות) כבר בילדות המוקדמת. ייצוגים אלה – של “אובייקט טוב” ו“אובייקט רע” – משפיעים על האופן שבו אנו תופסים את בן/בת הזוג.

אם הייצוגים הפנימיים מאורגנים באופן מפוצל (טוב/רע באופן קיצוני), גם הזוגיות תיטה להתאפיין באידיאליזציה ובהשפלה לסירוגין. לעומת זאת, כאשר קיימת אינטגרציה בוגרת יותר, מתאפשרת ראייה מורכבת של בן/בת הזוג – כבעל/ת תכונות חיוביות ושליליות גם יחד.

3. מרחב פוטנציאלי ויכולת להיות ביחד

ויניקוט הדגיש את חשיבות “המרחב הפוטנציאלי” – אזור הביניים שבין מציאות פנימית לחיצונית. בחירת בן/בת זוג בריאה, לפי תפיסה זו, תלויה ביכולת לשהות בקשר מבלי לאבד את העצמי. אדם שלא חווה סביבה “מספיק טובה” בילדות עלול לבחור בני זוג באופן תלותי או לחלופין להימנע מאינטימיות.

הזוגיות, אם כן, אינה רק מענה לצורך באהבה, אלא מבחן ליכולת להחזיק נפרדות בתוך קרבה – להיות לבד בנוכחות האחר.

4. התשוקה והחסר: המבט הלאקאניאני

לאקאן מציע פרספקטיבה שונה: אנו מתאהבים לא במה שיש לאחר, אלא במה שאנו חווים כחסר בעצמנו. התשוקה מכוונת כלפי “האובייקט הקטן a” – מושא מדומיין שמגלם את מה שחסר בסובייקט. לכן, בחירת בן/בת זוג כרוכה בפנטזיה: האחר נתפס כנושא הבטחה להשלמה.

אולם מאחר שהחסר הוא מבני ואינו ניתן למילוי מוחלט, האכזבה היא חלק בלתי נמנע מהקשר. השאלה אינה כיצד להימנע ממנה, אלא כיצד לשאת אותה מבלי לפרק את הזוגיות.

5. העברה והשלכה בזוגיות

ביחסים זוגיים פועלים מנגנוני העברה והשלכה בדומה לאלה המופיעים בטיפול פסיכואנליטי. בני הזוג משליכים זה על זה רגשות, פחדים ומשאלות שמקורם בעבר. בן/בת הזוג הופך/ת לעיתים ל“מסך” שעליו מוקרנים תכנים לא מודעים.

המודעות לדינמיקה זו יכולה להפוך את הזוגיות ממקום של שחזור עיוור למרחב של צמיחה. במקום לשאול “למה תמיד אני בוחר/ת אותו סוג?”, ניתן לשאול “איזה סיפור פנימי אני מבקש/ת להשלים?”.

סיכום

מנקודת מבט פסיכואנליטית, בחירת בן/בת זוג היא ביטוי מורכב של הלא־מודע: שילוב של הפנמות מוקדמות, חזרתיות, פנטזיה ותשוקה. היא אינה רק בחירה באדם מסוים, אלא בחירה בדינמיקה רגשית מוכרת ולעיתים גם בניסיון לא מודע לריפוי.

הבנה עמוקה של הכוחות הללו אינה מבטלת את הרגש או את הרומנטיקה, אלא מאפשרת מבט בוגר יותר על האהבה – כזה הרואה בה מפגש בין שני עולמות פנימיים, שכל אחד מהם נושא עמו עבר, חסר ותשוקה.